שחמט

את יודעת מה אני אוהבת בך? אני אומרת לה.

את כל כך אסופה ומוחזקת ואז במיטה הופכת לפרא.

את מראש פרא, היא עונה, בלי להיות אסופה.

להיות איתה זה לשחק שחמט.

היא לוקחת אותי צעד אחד קדימה, שניים הצידה.

מריצה אותי באלכסונים. מרימה לי את הרף.

כל כך חיכיתי לה, לאינטלגנציה איתנה באישה גבוהה.

היא עושה איתי פינג פונג מוחי, מזיינת לי את השכל ואז את הגוף ושוב את השכל.

אני מרימה את החולצה ומראה לה את הפצעים שלי. היא מלקקת.

אני פותחת לה דלת סודית לעולמות תת קרקעיים.

היא באומץ לובשת שכפ"צ וחודרת פנימה.

הריח שלה נשאר לי בנחיריים כל היום שאחרי.

אנחנו שתי מלכות שנחושות לא ליפול,

מתגוששות על לוח משובץ גברים, ילדים וקריירות.

את מגיעה אליי מכל העולמות, היא אומרת.

את קראת לי, אני עונה, אספת אותי פנימה.

אנחנו מתקלפות מהבגדים, שתי חליפות סופרוומן נזרקות על הרצפה למרגלותינו.

היא הולמת את מידותיי, היא קשת של אלגנטיות שנפתחת במלוא הרקיע שלי.

דקה ומחושלת היא מתגלגלת איתי, מפרקת את המהוגנות שלה בגניחות ישר לתוך האוזן שלי.

זה משחק סכום אפס, היא אומרת לי. תני לי הכל או כלום.

אני לא יכולה לתת הכל ולא מסוגלת שיהיה כלום.

היא מרתקת אותי למזרן בידיים חזקות.

מט.