מוגלי

אני מגיעה לקיבוץ ומתקשרת אליה מול השער הצהוב כדי שתפתח לי.

הייתי פה לפני יומיים כדי להכיר אותה, ישבנו לתה במרפסת שלה בחוץ ודיברנו. התכוונתי להגיע לשעתיים אבל נשארתי שלוש. הגומות שלה הקסימו אותי והיא היתה חמודה וקלילה. היא הצחיקה אותי והקשיבה יפה, שאלה המון שאלות.

רקדנית, מורה ליוגה, מטפלת בתנועה. רעמת תלתלים על הראש. עור שזוף מהשנתיים האחרונות בברזיל. "אני בכלל בדואית", היא אמרה לי. "נוודית מלידה". כל כמה חודשים היא אורזת את מעט החפצים שלה וממשיכה ליעד הבא. פיטר פן בת ארבעים. פרו. קולומביה. ארץ לעולם לא.

עכשיו היא פה בגלל הקורונה, לקחה חדר בקיבוץ של ההורים. כשיעבור זעם היא שוב תתעופף מפה.

זה הופך את הדברים לברורים. היא עוברת-אורח וזה מתאים לי בול, לי ולבעלי שלא אוהב לחלוק אותי אבל מסכים, כי אחרת אתמוסס לו מבין הידיים.

בסוף הפגישה לפני יומיים, היא ליוותה אותי לאוטו ואז התחבקנו. זו היתה הפעם הראשונה שנגענו. החיבוק נמשך הרבה מעבר לחמש שניות המנדטוריות. חיבוק חם, מלא, ובסיומו היא אמרה לי: תבואי שוב, אני רוצה.

כשהתכתבנו אח"כ היא כתבה לי: "אלילה, אני רוצה אותך במיטה שלי. זה ייקח הרבה זמן, לא שעה ולא שעתיים ולא שלוש אז תתפני".

היא המיסה אותי בישירות הבוטה, התובענית שלה. ברגע הראשון שהתאפשר – חתכתי מהעבודה מוקדם והנה אני שוב בשער של הקיבוץ.

היא פותחת לי והשער הצהוב מחליק לאיטו שמאלה, בקצב של צב וביחס הפוך להתרגשות שלי.

אני זוכרת את הדרך, חונה והולכת בשביל הקיבוצי השקט עד אליה. אני דופקת בדלת.

הבאתי פרחים, כה רומנטי מצידי, פרחי גראס רפואי שקניתי מחברה שאבא שלה חולה פרקינסון. היא פותחת ואני נמשכת אליה לחיבוק מחמם. אני צוחקת במבוכה. נרגשת.

היא מכינה לנו תה ואנחנו מתיישבות על המזרן בסלון. היא מגלגלת לנו ג'ויינט והוא יוצא לה שמנמן. אנחנו מדברות ומעבירות בינינו את הג'ויינט. היא השתתפה בסדנאות טנטרה, למדה מיניות מקודשת. היא פוליאמורית, א-היררכית, מולטי-אורגזמית, אנרכיסטית, פרי ספיריט. היא בוחנת אותי ואני נבוכה כמו ילדה בת 16 שיוצאת לדייט עם סטודנט לתואר שני.

אני מרגישה שהבאתי איתי אליה את הבורגנות, הילדים, המשרה התאגידית. אני מרגישה גמלונית ומתרגשת ממנה ברמה של חתונה ממבט ראשון.

היא קוראת לי, בואי הנה. אני מתקרבת אליה ואנחנו מתמקמות בישיבה מזרחית, עם רגליים פתוחות זו מול זו. היא מתחילה ללטף אותי בזרועות ואני מעורפלת מהג'ויינט ומנוכחותה השוקולדית, מלטפת אותה בחזרה. אני מרגישה שהיא בוחנת אותי, כל הזמן, בעיניים חכמות בנות 90. אני פסיבית כמו נערה מבוהלת וזה משונה לי ומרגש בעת ובעונה אחת.

הליטוף ממשיך עם המוזיקה שהיא שמה ברקע ואני נעה כמו בריקוד. זה מרגיע אותי, מחבר אותי לכאן ועכשיו. היא אומרת לי שזה בסדר והכל יהיה בקצב שלי. יש לנו את כל הלילה ואני עונה לה שיש לי עד ארבע בבוקר. בחמש וחצי כבר זריחה ואני רוצה להיות בבית כשהילדים קמים.

אני שואלת אם אפשר להוריד ממנה את החולצה שהיא לובשת, אם אפשר לקרוא כך לאריג עם כפתור אחד. היא אומרת שאני מוזמנת. אני משחקת עם הצעיף שלה. הוא כרוך סביבה פעמיים. הוא נעים, צמר רך בצבע בז'. אני מפשילה לה את האריג וחושפת כתפיים שזופות.

אני יורדת לקראתן כדי לנשק, להכיר אותה דרך השפתיים.

אני המומה מהריח החזק שלה. היא אומרת שזה שמן הקוקוס שהיא מורחת כל יום על כל הגוף אבל לי זה מריח כמו אקליפטוסים.

היא רכה אבל חזקה, עור שזוף, אני נושכת מנשקת אותה. היא מבקשת שהנשיכות יהיו קצרות. אני ביתר מודעות עצמית, מתאמצת מדי וקשה לי להיות נוכחת ברגע. זה איזון רגיש ואני מעושנת ומרוגשת מאוד.

אני מרגישה שאני נכשלת אבל לא מפסיקה לנסות. מתעקשת, חוזרת לכאן ועכשיו. נעים לה. היא נאנחת עם צוואר מורם.

אנחנו מתנתקות כדי להוריד לי חולצה. טי שירט גדולה שחורה וחזייה, כי משום מה באתי עם. אני מולה עם פלג גוף עליון ערום. אני נשענת אחורה כדי שהיא תראה אותי. ככה, עם הגוף שלי שילד שלושה ילדים. ככה עם הציצים השמוטים והבטן המרוטשת. הכתפיים שלי חזקות מהים והשיער שלי ארוך ושחור וזה מה שיש. אני מרגישה יפה מול המבט שלה. מרגישה אישה.

אני מביטה בה והיא מביטה בי. היא מחייכת.

היא מקרבת את הפה שלה לשלי אבל לא מנשקת. אנחנו מריחות זו את זו. השפתיים שלי נוגעות בלחיים שלה, הלחיים שלנו מתחככות זו בזו. אני מריחה אותה עמוק. אקליפטוס וקוקוס ושנתיים בשמש. כמה פראיות יש בה. אי בודד בלב ים, האישה הזאת.

אנחנו מחייכות אחת לשנייה. אני מחזיקה בצעיף ומושכת אותה אליי. עוד לא מתנשקות. יש לה שפתיים גדולות ושיניים גדולות, חזקות, ישרות.

אני מתוסכלת, כל כך רוצה את הפה שלה והיא עושה לי טיזינג, מקרבת ומרחיקה. הכוס שלי ער, מדבר. היא משאירה אותי כל כך שוקקת.

ואז, נראה שהיא לוקחת אוויר פתאום וצוללת אליי ישר לשפתיים. בתנועה מהירה, בוטחת, היא לוקחת אותי לטייל בין שפתיים רכות ולשון סקרנית. מדריכת הצלילה שלי, אלך אחריה לאן שתלך.

אנחנו מתנשקות, מתלטפות. מהלפטופ לידינו Fink מתנגן ברקע ומלטף לי את האוזניים.

פתאום זה עולה לי. את מוגלי ילד הג'ונגל! אני אומרת לה והיא צוחקת חזק ומשוחרר. הצחוק שלה מזכיר לי את מורן החברה המוזיקאית שלי מניו יורק. גם היא מתולתלת וכהה ויש לה יופי עמוק שנגלה במבט שני ושלישי.

אני שמחה שהצחקתי אותה. היא אומרת שאת זה עוד לא אמרו לה. וואו איזו מחמאה, היא אומרת.

אני גאה. סימנתי זכרון. רואים אותי, אני חשובה. כמה זה בסיסי לי.

היא רוכנת כדי לנשק לי את הציצים ואני נשענת אחורה, נמתחת לקראתה. אני מציגה את הגוף שלי כמו כלבלבה בתחרות ראווה. אני רוצה להיות יפה בעיניה.

היא מוצצת לי את השדיים, מעסה את הפטמות עם הלשון, מלקקת את העטרה. אני נאנקת.

היא תופסת לי את הציצים ושואלת: איך את אוהבת שנוגעים לך בציצים? אני שואלת: מה? ובזמן שהיא שואלת שוב, אני חושבת איך לענות. היא לוחצת את הציצים שלי חזק.

חזק, אני אומרת לה.

האמת היא שאני לא בדיוק יודעת אבל מה שהיא עושה זה מצוין וכזה - אני רוצה.

היא מנשקת אותי ותופסת את הציצים חזק וזרמים של כאב ועונג משתלבים אחד בשני כמו סליל די אן איי ומטפסים בתוך גופי.

חם לי. הכוס שלי מתחיל לנוע לקראתה, האגן שלה נע לקראתי.

אנחנו זו מול זו ברגליים פתוחות והיא אוחזת לי בשיער, מושכת אותו חזק אחורה ותוך כדי מניעה מדויק ועמוק את האגן שלה.

היא מעלה אותי לשבת עליה ואני נענית, מתיישבת עליה.

שתינו במכנסיים ללא חולצה, עם רגליים פתוחות, כוס לכוס והיא מניעה אותי בתנועות שלא הכרתי קודם.

היא נעה כמו גבר נחוש עם זין אבל לא שכבתי אף פעם עם גבר כזה.

זה לא דומה, זה שונה מכל מה שאני מכירה.

התנועות שלה מטריפות אותי. הריח שלה חזק ומציף-נחיריים.

היא משמיעה קולות, נושמת חזק והדופק שלי משתולל.

הכוס שלי בוער אליה מתחת לתחתונים ומכנסיים, האנרגיה שהיא מעבירה אליי מעבירה אותי על דעתי.

אני משחררת את האגן ונותנת לה להכתיב את הקצב.

היא מפמפמת אותי אליה בתנועות זיון מיומנות, יד אחת על המותן שלי ויד שנייה עושה שמות בשד שלי.

אני מחזיקה לה את הכתפיים.

האגן שלי נתון לחסדיה, הציצים שלי שולחים אותות של חשמל ובמוח נהיה לי ענן.

"יש חוק" היא אומרת. "אסור לגמור". אוקיי אני חושבת. I can do that

היא ממשיכה עם תנועות הזיון, מתנשמת ואז בבת אחת נעצרת. לא לגמור.

בואי לחדר השינה, היא אומרת לי.

כן! אנחנו מתנתקות זו מזו אבל במקום להיעמד אני מתנפלת עליה בחוסר שליטה עצמית מביך.

אני משכיבה אותה אחורה על המזרן, הראש שלה מחוץ לו, נופל אחורה ומולנו הלפטופ פתוח על צילום של פרפר ענק כתום-שחור, דנאית מלכותית.

אני מלקקת לה את הצוואר ומרגישה את הפרפר עשרה ס"מ מאיתנו, מזכיר לי בדיוק עם מי אני נמצאת.

אני מפסיקה ללקק ושתינו נעמדות.

היא נותנת לי יד ולוקחת אותי לחדר השינה.