אני נכנסת אליה הביתה. מחכה שהיא תזיין לי את כל האיברים.
מהרגע שהכרנו אני ממיסה אליה את החומות.
היא דוהרת בלי אוכף ובלי חלק עליון אל טירת נפשי. מפלסת דרכה אל חדר השינה, אל לב הממלכה, אל הכוס שבלב והלב שבכוס שלי.
מלכתי, היא אומרת וכפות הידיים שלי רועדות.
אני עומדת אצלה בסלון והיא מביטה.
היא לא מתקרבת. לא נוגעת. היא חודרת אליי במבט זאבה. פוערת אותי לרווחה בעיניי פרא ושיניי טרף.
זה המבט הזה שממיס בי את השנים.
זה המבט הזה שמרטיב אותי עד הברכיים.
אני מתרחצת בחסד המבט שלה והיא מתקרבת לאט.
לאט היא מריחה אותי.
לאט היא נוהמת מסביבי.
מקיפה אותי, מגדרת אותי.
היא עושה הכל לאט, מושכת את השניות לדקות ארוכות.
אני לאט ממשיכה לטפטף.
על הברכיים, היא אומרת לי.
אני מצייתת.
היא מעיפה מעליה גופיה דקה ומכנסי בד.
אין לה כלום מתחת.
אם זה היה תלוי בי, היא היתה מתהלכת ערומה בעולם 24/7. אין שום סיבה הגיונית שגוף כזה יהיה עטוף בבד.
מזל שהיא לבושה רק מסביב לעירום.
אני מרגישה את הכוס שלה קרוב והלב שלי דופק חזק.
אני מגישה לה את הפה וכולי תחנונים.
תני בי. תני לי. בבקשה.
אני מגישה את הלשון, הפה שלי רטוב כמו כלבה שמריחה בשר נא.
בבקשה תני לי. תזייני לי את הפה. תני לי ללקק נקטר אלות.
היא מתקרבת עוד וסוף סוף מסכימה.
היא תופסת לי את השיער ואני נוהמת, מושיטה לשון ומתחילה ללקק.
דגדגן. שפתיים. מהות קיומי מתרכזת בכוס שלה כרגע.
הריח שלה בולע אותי אל קרבה.
היא מושכת לי חזק בשיער ואני נוהמת בינות קפלי פותה.
היא מזיינת לי את הפה ועם כל משיכה בשיער אני מקבלת אותה חזק יותר.
הלשון שלי מתלקקת עליה, השפתיים שלי מתנשקות צרפתית עם השפתיים התחתונות שלה.
הצוף שלה נבלע אליי ואני מוכנה שהעולם יעצור.
האגן שלה מתפמפם לי על הפנים.
אני בכמיהת אדירים, בשקיקת לביאות.
עם כל תנועה היא מרכיבה לי את חתיכות הפאזל המפורק.
מחברת אותי לעצמי, מתירה בי קשרים.
דרך הלב שלה היא נוזלת אל הכוס, דרך הכוס שלה היא מרטיבה לי את הלב.
בבת אחת היא תופסת לי את השיער ומעלה אותי למעלה לעמוד מולה.
אני מביטה בה עמוק בעיניים.
שתינו מתנשמות.
עכשיו בואי למיטה, היא אומרת.
אני באה.
Comentários