מעומק מאורתי

אני מגיעה אליה רעבה.

משילה את השמלה ונותרת בתחתונים שחורים.

פנתרה שחורה. חשקים שחורים.

אני מסתובבת סביבה, נוהמת, מגרגרת.

אם מבט היה יכול לטרוף - היא כבר היתה מדממת.

מאחוריה אני מביטה בגב מנוקד צרצרי חן.

בתחת. בצוואר שמריח כל כך טעים.

אני ממשיכה להסתובב.

למה יש לך עיניים כל כך גדולות רותם? כדי שאוכל לראות אותך יותר טוב.

הניבים שלי נוצצים.

אני מסמנת לה עם העיניים והיא פוסעת לחדר שינה.

אני אחריה, מלקקת את השפם לקראת הסעודה.

רוצה אותך על שש, אני פוקדת.

אני עומדת מאחוריה, מכניסה יד עמוק לתלתלים, תופסת ומושכת.

אני ציידת והיא השלל, היא צריכה לדעת את זה. היא רוצה לדעת את זה.

אני מרגישה את הכוס שלה מתלהט והרטיבות שלי מפכה.

הריח שלה משגע אותי, אני רוצה לבלוע את כולה.

אבל עוד לא.

אני יורדת מהשיער ומשפדת את העורף שלה מאחור.

נועלת עליה את הצבתות שלי.

היא מפושקת לקראתי ואני רואה את התחת והכוס שלה מתחננים אליי. נרטבים מרטט הציפייה.

אני מרימה יד ומפליקה לה חזק. הסאונד של זה אדום.

היא נאנקת. אני עוד פעם מפליקה.

היא שלי עכשיו.

שיער מכשפות שחור הוא כתר מלוכה על ראשי.

עושה בה כרצוני. רצונה הוא רצוני.

אני תופסת פטמה וצובטת חזק.

אני מגבירה לחץ. התדר שלה מתהדק. מתחדד.

האצבעות שלי איתנות, יותר חזק מזה והפטמה תיתלש.

אני צובטת עוד.

הפטמה חזקה וגמישה אל מולי. נשארת במקום. יכולה לכאב.

אני בבת אחת נכנסת אליה. כוס ותחת.

היקום כולו עובד אותה עכשיו דרך האצבעות שלי.

אני נותנת לעוצמה לזרום בשצף זועם.

אני נותנת לשאגות להימלט החוצה מעומק מאורתי.

אני נפתחת לכאב ולאימה, נותנת הכל, לוקחת הכל.

אני אקרע את הבשר שלה מעליה.

אני אמצוץ את מח העצם ולא אשאיר דבר אחריי.

אני מזיינת אותה לרווחה.

ביד אחת מפשקת בה עולמות, ביד שנייה אוחזת בפטמה שלה כמו רימון נצור.

אני מזיינת יותר ויותר חזק.

צובטת עד אחרי גבול הכאב.

אני נושכת אותה בעורף. יודעת שזה ישאיר סימן עגול של שיניי כריש עוד שעות אחרי.

אני ממשיכה ללחוץ ולצבוט, לנשוך ולזיין

עד שאני דואה על תרמיקת העונג

עד שהשרירים שלה מרפים לי בין השיניים

עד שהכוס שלי משפריץ לה על הירכיים

עד שנגמרות המילים ונותרות רק יללות.

העירום שלי מתנפץ לתוכה.

הכאבים שלי נשפכים במפל של מים ישר אליה.

בעצמות ודם אני באה אליה, נשרפת אליה, נמוגה.

השדים השחורים זוחלים אליה דרך הרקמות

ומיטהרים בצרחה שעוברת דרכי דרכה.

אני נאספת אליה דרך ידיים ורחם ורגליים משתרגות.

החיים עצמם נשפכו בינינו ונולדה נשימה חדשה.

יש לך עכשיו את הפנים האלו, היא אומרת.

הפנים שהם רק את.

אני ריקה ומלאה מהכל, ערומה משהייתי אי פעם.