התאהבתי באישה שהעיניים שלה מבעירות בניינים. את משוגעת, אנה אומרת לי והיא החברה הכי חכמה שיש לי. אני משוגעת לא להגיד לזה כן. ללהסכים יש רבדים, מסתבר. הפרפר המטורלל שהיא והשפירית המוגזמת שאני יוצאות למבצע סופה במדבר. ספונות בשמיכת פוך, ברקים ורעמים בחוץ. אהבה ונצנוצי אור נשפכים לנו מהפה והעיניים. אנחנו מלרלרות מְתִיקוּת על טורבו, שוחות בעור שעות. היא אישה שלא דומה לכלום, ננעצת לי בעיניים ומשאירה כל גיד ונים צבוע בה. היא חודרת לרבדים, אמאלה של האמאלה. סבתאלה! זו בעצם בקתת מכשפות. מתערבבים פה סוסים ואופנועים, בשר ולב, אש וגב מים חמים ואמון מעולמות אחרים. התחת שלך זה עולם, היא אומרת, האהבה המתוקה חריפה שלי. איך זה שהכל נצנוץ חד פעמי ומתמשך יובלות בינינו? זה הווה מתמשך איתה. פרזנט פרוגרסיב. אני גומרת בפה שלה ובוכה בידיים שלה, גמדים שדונים יוצאים לי בטיפות מהעיניים כי יש גבול כמה גוף יכול להכיל.
Комментарии