אני יושבת על הספה שלך ובוכה. העור שלי דק כמו נייר אפייה שנשכח בתנור. תנועה קלה עם האצבע והוא מתפורר. אני נשארת חשופית בלי מגן לדמעות...

אני אוהבת את הזיעה שלך את איך שהקול שלך נפגש עם השיניים לפני שהוא יוצא מחלל הפה את השפתיים האלו שמהותן לאהוב את מה שהן בחוצפתן יודעות...

אני חוזרת אליה אחרי ארבעה ימים בים עם הילדים. אנחנו מתחבקות. מתנשקות. היא מבשלת לנו ירקות ומכינה סלט שורשים. כולה בריאות לי. אנחנו מדברות...

לזו שבאה מהים יש שיער ארוך והיא משירה אותו בכל מקום. פסים פסים של חום וכסף משוחררים ממנה כמו התחייבויות שפג תוקפן. שבילים בין פעם לעכשיו...

הַבֶּיְּיבּ שֶׁלִּי זֶה הַדָּבָר הֲכִי לוֹהֵט בָּעוֹלָמוֹת מִבְּגָדִים וְשֵׁכָר אֲנַחְנוּ מִתְקַלְּפוֹת אֲנִי מְלַקֶּקֶת לָהּ אֶת הַכּוּס...